מעריכים את הצוות החינוכי- הפעם בכובע של אמא

לפני שנהייתי מורה לא חשבתי על להפגין את הערכתי כלפי הצוות החינוכי של ילדיי. לא שזה לא הגיע להם, ולא שהתנגדתי- פשוט לא חשבתי על זה. גם כשאחותי ניסתה לומר לי על כך דבר או שנים- לא ממש הבנתי על מה היא מדברת. ועד ההורים היה מארגן מתנה מרוכזת שחילקו במסיבת הסיום ובעיני זה הספיק. שם נגמר הסיפור.

אחרי שהתחלתי לעסוק בהוראה- גיליתי כמה העבודה עם ילדים היא מאומצת, מתישה, שוחקת, לא פיסית- ריגשית. כמה אנרגיות נדרשות לכך, להכיל במקביל 30 ילדים כשכל אחד רוצה יחס כאילו הוא אחד, להכיל במקביל 30 זוגות הורים כשכל זוג מגיע עם דרישות ורצונות משלו. להצליח במקביל ללמד, לחנך, לחבק, להקשיב, לעטוף, להיות שם בשבילם גם כשלפעמים זה על חשבון זמנך האישי או אפילו ילדייך שלך.

אז נכון- זו העבודה שלהן, הן מקבלות משכורת, אבל בנינו- זה לא מספיק ובוודאי לא מתגמל. ומי מאיתנו לא נכנס לחדר של רופא וראה אינספור ברכות תודה ממוסגרות על הקירות? אז למה כשאנחנו ממש מודים לרופא- שעשה את עבודתו עליה הוא מקבל משכורת- אנחנו כן מרגישים צורך לתת לו מכתב תודה ולצוות החינוכי לא?

אם עדיין לא שכנעתי אתכם אז בסופ"ש האחרון קראתי את הטור של מיקה אלמוג- השיעור האמיתי– היא פשוט הוציאה לי את המילים מהפה וסיכמה את זה הרבה יותר טוב ממני, אם עוד לא יצא לכם לקרוא, רוצו לעשות זאת ובנימה אופטימית זו- זה הזמן לרעיונות איך להודות לצוות החינוכי.

זה לא חייב להיות גדול, זה לא חייב להיות יקר, זה פשוט צריך להיות אמיתי ולהביע הערכה. להראות שחשבו עלייך- ואומרים לך תודה.

יש את אלו שקונים שוברים, קרמים, עציצים ועוד הפתעות, אבל אם כבר הספקתם להכיר אותי- אני אוהבת להכין דברים, ובעיקר מארזים שונים….(כנראה זו השריטה שלי). אז מצרפת כמה רעיונות קטנים וגדולים לצוות המעון או בית הספר- הבחירה בידכם.

**חלק נכבד מהרעיונות נלקח מקבוצות הפייסבוק השונות, ביניהן אמהות משקיעות ומורות משקיעות.

  • לבבות שוקולד וברכה- הדבקתי לבבות שוקולד בצבעים שונים על קרטון, קישטתי והדבקתי ברכה בצד השני, עטיפה בצלופן נותנת לזה נופך יוקרתי יותר למרות פשטות המתנה.
  • רוצים את הברכה למטפלות? הקובץ נמצא ממש כאן.
  • צנצנת עם נשיקות וכרטיס גירוד– קניתי צנצנת חמודה במקס סטוק, מילאתי בנשיקות וצירפתי כרטיס גירוד של חיש גד. המטפלות במעון- עפו על זה, אחת מהן אפילו זכתה ב-200 ש"ח. לי זה לא עלה הרבה- היא בהחלט הרוויחה.

  • מארז חופשה מהסרטים- דלי פופקורן חד פעמי, פחית קולה, שקיות פופקורן, חטיף אנרגיה, ומעט סוכריות לב, ודיסק שצרבתי עליו את הסרט- כוכבים על פני האדמה. הכל ארוז היטב בצלופן עם ברכה, וקיבלתם מתנה גם פרקטית וטעימה וגם עם תוכן חינוכי (בהנחה שהיא תצפה בסרט)

  • מארז קיץ נעים– מחצלת מתקפלת, מגבת, קנקן שתיה ממולא בשוקולדים, מחזיק כוס מתנפח, בקבוק שתיה וכרטיס גירוד.
  • רוצים להכין גם? כל האביזרים נקנו בדן-דיל פרדס חנה, מאמינה שקיימים דברים דומים בחנויות הסטוק למיניהן. במקור תיכננתי להוסיף בקבוק בריזר, אבל פתאום נתקלתי בבקבוקי השתיה המוגזת האלו והצבעים כל כך התאימו לי למארז- שלא ויתרתי.

הכנתם את אחד מהרעיונות? אשמח לתמונות! יש לכם רעיון אחר משלכם- שתפו!!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

מודעות פרסומת

מתנה עם התעודה- רעיונות לסיום מחצית

לא נכנסת לדיון האם צריך או לא צריך לתת לתלמידים משהו קטן עם התעודה. האם זה טרנד או לחץ או הרגלים רעים שאנחנו מספקים להם, או שזה לגיטימי ואפילו חובה.

אם הספקתם קצת להכיר אותי- אתם כבר יודעים שאני באופן אישי פשוט נהנית מזה, ומרגישה מחויבות פנימית, ובכל פעם שתלמיד (וגם בוגרים מהחטיבה!) משתף אותי שהוא שומר את כל הצ'ופרים שאני מחלקת, זה רק גורם לי לרצות להכין עוד כאלו….

אז לטובת מי שכן מעוניינים לחלק משהו קטן וחמוד בסיום המחצית, הנה שני רעיונות של דברים שחילקתי אי אז- בימים שלפני שכתבתי בלוג ולמדתי לשתף בצורה מסודרת את הרעיונות.

תהנו!

  1. מבחנה עם כובע בוגר: את הרעיון מצאתי איפשהו ברשת ואין לי מושג למי לתת את הקרדיט.

אז מה יש בפנים? מבחנה עם סוכריות, בפנים הכנסתי פתק עם משפט שהתחבר לי לכיתה (למדנו בשיעורי היסטוריה על אלכסנדר ולכן ציטטתי אותו) וכובעי בוגר קטנים.

להכנת הכובע: את ההדרכה איך להכין את הכובע לקחתי מהבלוג המקסים של 'נעמה ואני- עיצוב אישי'. בקצרה: ריבוע בריסטול שחור, רצועה שחורה- מגלגלים לצורת טבעת, משדכים ומדביקים לריבוע (דבק חם עובד מצוין), חוט רקמה- מלפפים מספר פעמים וקושרים בראש וסיכה מתפצלת שתופסת את כל העסק מלמעלה.

קישור לקובץ למבחנה ניתן למצוא כאן. קישור לקובץ פתוח לעריכה ניתן למצוא כאן.

2. מארז פסק זמן לחופשה שבין כיתה ה' לכיתה ו': שקית אורגנזה מלאה בהפתעות קטנות.

אז מה יש בפנים? פסק זמן, מסטיק סמיילי, סוכריות לבבות, מחזיק מפתחות המורכב ממילים המאפיינות את הילד, ברקוד סריקה ללוח פאדלט שיתופי ובצידו השני פתק קטן עם הסבר על המארז. לכל זה צירפתי מכתב אישי לכל תלמיד.

איך עושים את זה? ליצירת מחזיק המפתחות ניתן להיכנס לאתר Tagxedo, שם מכניסים רשימת מילים ובוחרים צורה (הבנתי שלאחרונה הוא עושה קצת בעיות- שימו לב). את הלוח השיתופי פתחתי ב-padlet, לשם כל ילד העלה תמונות מהחופשה.

את הקבצים עם ההסבר על המארז לצערי אין באפשרותי לשתף- הם מימים רחוקים כשהיה ברשותי מחשב אחר…יחד איתו נעלמו גם עקבותיהם.

בקרוב יעלה רעיון נוסף…הרי זה סוף שנה אחרי הכל…

בהצלחה!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

חדר בריחה- זה אפשרי! יום הרצל בסימן חדר בריחה

כולנו יודעים מי היה הרצל, אבל בואו נודה על האמת- אין לנו מושג מתי הוא נולד. ויותר מכך, רובנו לא ממש מקדישים זמן ללמד עליו באותו היום, פה ושם מתייחסים אליו בהקשר של יום העצמאות. מזכירים את שמו כשלומדים על חלומות וחזון, ואולי אפילו לקראת הטיול לירושלים כהכנה לביקור בקבר שלו.

אז כדי שלא תהיו במתח לאורך כל הפוסט- הוא נולד ב-י' באייר. וכן, זה ממש צמוד ליום העצמאות ואולי בגלל זה לרוב זה מתפספס, אבל הי, נראה לי שמגיע לו שנתייחס אליו בנפרד, לא חושבים כך?

השנה כחלק מהשתלמות שעברנו בבית הספר בנושא תרבות יהודית-ישראלית, החלטנו צוות שכבה ה' (וזה הזמן להודות לצוות הנפלא שלי) להתחיל ללמד על הרצל ביום הרצל, או לפחות קרוב לתאריך. ויותר מכך החלטנו שנעשה זאת בדרך אחרת- חדר בריחה.

זה הרגע להתוודות, אני ממש אוהבת חדרי בריחה, הלכתי כבר לכמה (לא מספיק בעיני), אני פשוט פריקית של חידות. ועם כל זאת, זה החדר הראשון שיצא לי לקחת חלק בבניה שלו, ותתפלאו- זה לא מסובך כמו שזה נשמע. אז רגע לפני שאשתף אתכם בקבצי חדר הבריחה של הרצל, הנה כמה טיפים למי שמעוניינים לבנות חדר בריחה בעצמם:

  1. סיפור רקע לחדר: רגע לפני שאתם מתחילים לכתוב חידות, בנו סיפור רקע לחדר. הכניסו את התלמידים לאווירה שתכוון גם אותם אבל גם אתכם. עם סיפור הרקע תדעו להתכוונן לכמה חידות צריך בחדר, כמה מנעולים ומהי המטרה של החדר.
  2. חדר לימודי או חדר חוויתי: הגדירו מהי מטרת החדר, אם המטרה היא רק לספק חוויה לתלמידים, אפשר להיעזר בשלל חידות שאינן בהכרח מלמדות משהו ואינן קשורות לנושא מסויים. אם ברצונכם שהתלמידים ילמדו נושא מסויים, על החידות להיות קשורות אליו וכוללות מידע לימודי מקדם ולא רק פתרון חידות.
  3. סוגי החידות: הקפידו שהחידות יהיו מגוונות: כתב חידה, פיצוץ בלונים, סריקת ברקודים, הרכבת פאזל, חידון במחשב ועוד….הקפידו שהחידות לא יהיו קשות מדיי ולא קלות מדיי.
  4. בדיקת החדר- משחק הרצה: בידקו את החדר לפני! אל תוותרו על הרצת ניסיון. הכניסו ילדים מכיתה אחרת, אפילו מורים. תנו להם להתנסות וקבלו משוב מה עובד ומה יש לתקן ולשפר.
  5. היעזרו ברשת: יש באינטרנט מגוון רחב של כתבות ומידע על בניית חדרי בריחה, קחו רגע לקרוא, להיעזר ואפילו לקחת כמה חידות לדוגמא.

מצרפת לכם שתי דוגמאות שניתן להיעזר בהן מהרשת: כתבה מעולה על חדרי בריחה של מור דשן שנותנת טיפים מעולים, הופיעה ב-הגיע זמן חינוך. וכן האתר של מכללת קיי, הכולל מגוון רעיונות לחדרי בריחה בנושאים שונים.

רוצים להכין חדר בריחה על הרצל? אין בעיה! מצורף קישור למערך השיעור עם התחנות, ההסברים וההוראות. בנוסף, קישור לקובץ של תגי השם. בהצלחה!

ניסיתם? אשמח לשמוע איך היה!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

כוחות הקסם שלי- יום הורים מחצית ב'

יום הורים הגיע- שוב (ככה זה כשהשנה מחולקת לחצאים…)

על חשיבות השיח עם הילדים ועל השימוש במעגל שלי כבר כתבתי במחצית הראשונה. לכן לא אחפור לכם שוב, רק אחדש מה שיניתי במחצית הנוכחית.

הפעם השיחה נפתחה כשכל תלמיד הציג להוריו את השדון שבו (היינו הקושי או המחסום) ואת כוחות הקסם שלו (החוזקות). השיחה סבבה סביב השדון- מתי הוא מגיע, באיזו עוצמה ומה אני זקוק כדי לנצח אותו. וממנה עברנו לבחון את כוח הקסם ולהבין איך הוא עוזר לי. רק אחרי ששוחנו על כך העפנו מבט גם במעגל שלי ובמצב הלימודי שהתלמיד תופס את עצמו וכמובן צוות המורים.

אז מה זה השדונים וכוחות הקסם?

במהלך המחצית עבדתי בכיתה עם קלפים טיפוליים הנקראים- ארץ יצורי הנפש. הקלפים כוללים שדונים וכוחות קסם וספר מלווה הכולל סיפור הלוקח אותנו למסע בארץ שדונזיה בה כוחות הקסם נעלמו והם מנסים לחזור ולהשתלט על השדונים. אבל אני לא אלאה אתכם בפרטים, מה שחשוב הוא שבחרתי דרך שעסקנו בה במהלך המחצית- שפה שהתלמידים למדו להכיר וכעת ניתן להשתמש בה.

בין אם אתם מהמתחברים לשיטות הטיפוליות ובין אם לא, חשוב שתדעו שאחד האתגרים ביום ההורים הוא לגרום לתלמיד לשתף בצורה מדוייקת מהו הקושי שלו- ולגרום להורים באמת להקשיב. וכשאני אומרת בצורה מדוייקת- הכוונה היא לא לשמוע תלמיד שאומר קשה לו במקצוע מסויים (ולרוב זו תהיה התשובה) אלא תלמיד שיודע להגדיר שהקושי שלו הוא ביכולת להתרכז, בשליטה על הכעס, בעקשנות, בפחד מכישלון. רק כאשר הוא מצליח לדייק זאת ולשתף את ההורים ניתן להגיע לשורש הבעיה והקושי ולעזור לו.

בסיום המפגש, נתתי לכל תלמיד קלף עם כוח שאני בחרתי עבורו ומאחוריו צירפתי הקדשה קטנה. וכמובן אי אפשר בלי משהו מתוק- סוכריה קטנה בצורת לב.

ממליצה בחום!

למעוניינים בקבצים: מצרפת קישור לדף המעגל שלי- מחודש ולדף ארץ יצורי הנפש שלי (אני צילמתי דו צדדי, מוזמנים להשתמש באחד מהם או בשניהם)

לצערי איני יכולה להעלות קישור לתמונות של הקלפים שניתן להוריד ולהדפיס היות והם אינם שלי ושמורים תחת זכויות יוצרים. אבל סומכת על היצירתיות שלכם…

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

אני לא בייביסיטר!

בשבוע שעבר קראתי פוסט בפייסבוק, לא זוכרת באיזו קבוצה ולא זוכרת את שם הכותבת אבל זוכרת היטב את התוכן הכללי של מה שנכתב. זוכרת כי זה ממש הכעיס אותי.

כותבת הפוסט התלוננה על כך שביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום הלימודים מסתיים בשעה 12:00, והיא המעוניינת לקחת חלק בטקסים המתקיימים בבתי העלמין, ולחלוק כבוד ברוגע אינה מסוגלת לעשות זאת היות ועינה פוזלת תמידית לשעון ותחושת הלחץ גואה בה. הלחץ להוציא את הילדים. היא לא הצליחה להבין מה הבעיה שהמורים ימשיכו ללמד כרגיל והיא וחבריה יוכלו לקחת חלק בטקסים ברוגע.

ובכן- הנה לך תשובתי כמורה. אני לא בייביסיטר!

כן, כן תתפלאו אני לא. אני לא מגיעה בבוקר ורק משגיחה על הילדים עד שההורים באים, אני לא תוקעת אותם מול הטלוויזיה\מחשב\פלאפון ומחכה שהזמן ייגמר. אני לא אתחיל לדבר על השעות הרבות שאני משקיעה במחשבה על מה ואיך ללמד בשעות היקרות הללו. אבל הנה לכם כמה נקודות למחשבה על הנושא:

א. לו הייתה מתלוננת הבחורה על כך שחבל שיום הלימודים מסתיים מוקדם כי ההשכלה של התלמידים נקטעת, כי הם מפסידים שעות יקרות בהן יוכלו ללמוד על יום הזיכרון וכי היא מצרה על כל שעת לימוד שנגזלת, הייתי יכולה להבין. אך היות והיא רק זקוקה למישהו שישמור על הילדים עד שהיא תסיים לקחת חלק בטקסים- אז…לא! אני לא הכתובת.

ב. קחו רגע לחשוב על הצד השני- ומה עם המורות המעוניינות גם הן לחלוק כבוד לנופלים? אולי הם קרובים שלהן? אולי מכרים? הידעתם שמורה על אף כל ימי החופשה הרבים שלה אינה יכולה לקחת יום חופש אחד במהלך השנה שאינו מחלה? מה עם אותן מורות המכירות היטב חיילים שנפלו ואינן יכולות אפילו לבחור יום זה כחופשי וללכת לפקוד את קבריהם בזמן הטקס? האם לא מגיע להן הזכות לסיים בשעה שתאפשר להן לעשות זאת? והאם ידעתם שגם אם המורה נמצאת ביום חופשי ניתן לחייב אותה להגיע לבית הספר?

ג. והפעם בכובע של אמא- חשבתם על כך שגם למורות יש ילדים המסיימים אף הם בשעה 12:00 את יום הלימודים. ולנו בניגוד לאלו הנמצאים בטקסים ויכולים להחליט לחתוך מוקדם מהטקס ולהגיע בזמן לאיסוף, אין את האפשרות לחתוך מוקדם מהכיתה כדי לאסוף את ילדינו. גם אנחנו נאלצות להסתדר ועוד מבלי שזכינו להיות בבית העלמין כי אסור לנו לקחת אותו כיום חופש (כבר אמרנו לא?)

זו לא הפעם הראשונה שבה חוויתי את התחושה שיש הורים הרואים בנו רק בייביסטר, השתעשעתי פעם במחשבה זו, ואפילו הייתי מוכנה לשקול אותה לרגע קט, עזבו אתכם מלהיות מורה- פשוט בייביסיטר. אבל אז בואו נעמיד כמה דברים על דיוקם. אם אני בייביסטר, כי כל מה שרוצים ממני זה לשמור על הילדים אז יש שני כללים חשובים:

  1. אני עושה עבודה של בייביסיטר- היינו שומרת על הילדים וזהו. אין העשרה, לימודים, מבחנים, חינוך, עבודה בקבוצות, יכולת ביטוי בע"פ או בכתב, הבנת הנקרא וכו'.
  2. שלמו לי כמו לבייביסיטר- בחישוב מהיר הממוצע הוא 20 ש"ח לשעה, ולמרות שאני לא מכירה בייביסיטר שתסכים לשמור במקביל על 30 ילדים, אם אקבל תשלום לכל ילד, ניתן לשקול זאת. כלומר- 600 ש"ח לשעה, שהם 3,300 ש"ח ליום, לחודש זה כבר יצא בסביבות 60,000.

לא בטוחה שזה משתלם להורים שאני אהיה בייביסיטר…..

והנה עצה קטנה לסיום- רוצה ללכת לטקסים בבתי העלמין? חוששת שלא תספיקי להוציא את הילד? שלמי לבייביסיטר אמיתית שתאסוף במקומך את הילד ותשמור עליו עד שתרגישי רגועה דייך לשוב לביתך.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

פרויקט 'כפתור ופרח' להנצחת ילדי השואה

באחד הפוסטים הראשונים שלי כתבתי על כך שכמורה יש לי כוח, כוח להשפיע, לנתב ולתעל את כל הכוחות העצומים הקיימים בכיתה לכיוון שאני רואה לנכון. בכל שנה אני מחפשת הזדמנויות להוביל את התלמידים שלי בנתיב הזה.

בתחילת השנה נתקלתי בפוסט בפייסבוק המבקש מאנשים לאסוף כפתורים לטובת 'פרויקט כפתור ופרח', התסקרנתי ונכנסתי לקרוא במה מדובר. ובכן- תלמידי כיתה י"א (שעכשיו הם כבר בכיתה י"ב) בבית ספר שיטים דרכא בערבה החליטו לבנות פרוקיט הנצחה לזכר ילדי השואה שנספו.

הפרוייקט יכלול בניית ארונות זכוכית שלתוכם יוכנסו כפתורים, בעבור כל ילד- כפתור. מטרת הפרויקט היא המחשת כמות הילדים שנספו תוך בניית פרוייקט מעמיק ומלמד.שיוביל לבניית אתר הנצחה שישמש לעורר מודעות וכחלק מההכנה שלהם למסע לפולין.

הפרויקט הזה הגיע מפרויקט תואם מבית הספר היהודי ביאליק במלבורן אוסטרליה. אך לראשונה הוא נעשה בארה"ב, במסגרת הכנת פרויקט על סובלנות וקבלת השונה, המורה שקיבלה לידיה את הפרויקט החלה ללמד על השואה והתלמידים שהתקשו להבין את המספרים העצומים החלו בהמחשת הכמות ואיסוף מהדקי נייר לזכרם, הפרויקט ידוע כ-"פרויקט מהדקי הנייר".

כהרגלי, שיתפתי את תלמידיי בפרוייקט, זה עורר שיח בכיתה על השואה ועל מספר הילדים ועל כך שקשה לנו להבין את המספרים העצומים הללו אך יותר מכך- שחובתנו היא לדאוג שתמיד ובכל דרך יזכרו ולא ישכחו אותם. באותו הרגע החלטנו להצטרף לפרוייקט. התחלנו לאסוף כפתורים.

ביום האחרון לפני היציאה לחופשה סגרנו את קופסת הכפתורים (הגענו ל-650 כפתורים!) ובמהלך החופשה שלחתי אותם לתלמידי בית הספר שיטים דרכא, שדרך אגב באותו הזמן היו במסע בפולין.

מאחלים להם בהצלחה בפרוייקט ומקווים שתרומתנו עזרה להם, ההזדמנות ללמוד על כך ולאסוף למענם- בטוח עזרה לנו. למעוניינים הפרוייקט ממשיך- גם אחרי יום השואה, עד שיגיעו ליעד- מיליון וחצי כפתורים. מוזמנים לשלוח את הכפתור שלכם.

המלצה חמה: מצאו פרוייקט שקרוב לליבכן, שמעניין אתכן, שיש לכן את היכולת לקדם אותו והביאו לכיתה. יש לכן כוח- נצלו אותו לטובה! מצאתן פרוייקט כזה? שתפו!!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

בדרך להגשמת חלום- יוצרים לוכדי חלומות בכיתה

השבוע לקחתי חלק בכנס של תוכנית 'חותם', תוכנית הסבת אקדמאים להוראה המאמינה בקידום שיוויון הזדמנויות בחינוך בישראל והמכשירה ומפתחת קהילת אנשי חינוך ומורים הפועלים יחד למען קידום מטרה זו. (וואו, יצא לי קצת פרסומת אבל לא נורא)

גילוי נאות (אם כי מעולם לא הסתרתי זאת ויעידו הקוראים של הפוסט הראשון בבלוג)- לא סתם התגלגלתי במקרה לכנס, להוראה הגעתי בזכות תוכנית חותם ואני בוגרת מחזור ד' (היום התוכנית מתחילה לגייס מועמדים למחזור י'!!- מוזמנים להגיש מועמדות).

הלוכדים שיצרו התלמידים בעקבות הסדנה

אז מה מעניין אתכם הכנס? צודקים הוא לא, אבל השבוע שקדם לו דווקא כן. הכנס עסק בחלום ושברו וכהכנה אליו זכו התלמידים שלי לקבל סדנת לוכדי חלומות מקסימה, מתנת התוכנית. הסדנה איפשרה לכל תלמיד לשתף מהו החלום שלו ובעקבות זאת ליצור את לוכד החלומות האישי שלו, שיעזור לו ללכוד את אותו חלום.

פעילות פתיחה- מהו החלום שלי

למה עשינו את הסדנה? כדי שנוכל ללמוד ממנה ולשתף מורים נוספים שיבחרו לעשות זאת בכיתתם. מורים שירצו לספק לתלמידים שלהם הזדמנות לחשוב על החלום האישי שלהם ולהתחיל ממש היום לפעול למען השגתו- על ידי יצירת לוכד חלומות אישי שיסמל את התחלת הפעילות למען לכידת החלום. את הלוכדים שהכינו התלמידים הצגנו בתערוכה בכנס.

רוצים גם להעביר פעילות מקסימה וליצור לוכד חלומות בכיתה? אל דאגה, תוכן הסדנה הועלה על הכתב והוא מצורף כמערך שיעור שניתן להעביר גם לתלמידים שלכם (או לילדים האישיים שלכן בבית).

השיעור אמנם נכתב לילדי היסודי אך אני בטוחה שעם מעט התאמות הוא יכול להתאים לכל גיל.

תחלמו ותהנו!

לוכדי החלומות המוכנים

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

שתי ציפורים במכה אחת- נפטרים מהחמץ ומפנקים את הכיתה

שמחה רבה…אביב הגיע- פסח בא, ויחד איתו האטרף להיפטר מכל החמץ שנשאר בבית תוך שבועיים-שלושה. כל שנה אני מוצאת עצמי מכינה עוגת ביסקוויטים בכל השבתות שקודמות לפסח, מטגנת כל ערב מלוואח ומרתיחה סירים של פסטות על ימין ועל שמאל.

גם השנה מצאתי עצמי עם שרוולי ביסקוויטים מיותרים וילדים בבית שחומדים אותם בכל שעות היממה. בתחילת השבוע חילקתי בין ילדי הכיתה רשימה של מצרכים להביא לסדר הפסח הכיתתי: ביצה, תפו"א, עלה חסה, מיץ ענבים, עוגה….ואז זה היכה בי- זו הזדמנות נהדרת לחלוק עימם את החמץ שלי.

ומכיוון שאני אוהבת להכין להם צ'ופרים קטנים לחלוקה בהזדמנויות שונות- חיברתי בין שתי המשימות. פירמידה אישית לכל תלמיד הכוללת כדור שוקולד (גם נפטרתי מהחמץ וגם מצאתי מה לתת להם רגע לפני החופשה).

את הפריסה לפירמידה מצאתי בבלוג של קרן שנקרא פרפרים. שידרגתי אותה והוספתי כיתוב ותמונות שמצאו חן בעיני. להורדת הפריסה עם הציורים מוזמנים להיכנס לקישור הזה.

את המתכון לכדורי השוקולד לקחתי מהאתר של ניקי.ב.

אני בחרתי להדפיס על נייר שמנת, כדי שיתן תחושה של פירמידה. אך ניתן גם להדפיס על דף לבן ולאפשר לתלמידים לצבוע. אחרי ההדפסה גוזרים את הפריסה, מחוררים את הקצה העליון של כל פאה ומשחילים חוט, בשתי פאות צמודות מהחלק החיצוני ואז לשתי הפאות הנותרות מהחלק הפנימי. לא לשכוח להכניס את כדור השוקולד לפני שסוגרים!

** לא הספקתם לגזור ולקפל?– מוזמנים להכין בכיתה עם התלמידים! כל אחד יכין לעצמו פירמידה ואתם רק תמלאו אותה בצו'פר מתוק.

** לא הספקתם להכין כדורי שוקולד? – אפשר גם ביסקוויט עם שוקולד, סוכריות, שקית קטנה עם בייגלה או כל חמץ מתוק אחר שבא לכן להיפטר ממנו.

** אין לכם חמץ בבית להיפטר ממנו? – יש לכם מזל! דלגו לפוסט הבא.

הכנתם? אשמח לתמונות!!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

תמונות! תמונות! תמונות! איך לשתף בלי להעמיס על ההורים ולגמור את מקום האיחסון בפלאפון

קונפוציוס אמר פעם כי 'תמונה אחת שווה אלף מילים' ובכן, קונפוציוס לא חינך כיתה של 30 תלמידים בעידן הפלאפונים הניידים, בהם כל אירוע זוכה לשלל תמונות וכל הורה אכן מעוניין בתמונה אחת- אבל רק של הילד שלו (ובחישוב מהיר בעבורי אלו לפחות 29 תמונות).

אני אוהבת תמונות, באמת. אוהבת להצטלם ולצלם והכי בעולם אוהבת לפתח ולשים באלבום (כן, כן ממש כמו פעם), מה שאני פחות אוהבת זה לשלוח תמונות. כי אחרי שצילמתי לפחות 200 תמונות מכל פעילות בכיתה מגיע הרגע שבו צריך לשלוח אותן להורים, לשתף כדי שגם הם יראו ויהנו ויזכו לשמור את התמונה של הילד שלהם. כאן מגיע רגע הסינון, הרי אי אפשר לשלוח את כל התמונות, זה מעיק, מכביד ובעיקר חופר ולא נתחיל לדבר על המקום בפלאפון שמשבוע לשבוע אוזל (גם אצלי וגם אצל ההורים). אני מוצאת עצמי מבלה זמן לא מבוטל, שאין לי, בבחירת התמונות ובהקפדה יתירה שרואים כל ילד וילד בכיתה.

מצד ההורים, זה מעיק. אני יודעת, גם אני חרדה מקבוצת הווטס אפ של הגן בכל פעם שאני רואה את כמות התמונות שנשלחה. הרגע הזה שכהורה אני לוחצת על כל תמונה מטושטשת, מקריבה באהבה את מקום האיחסון במכשיר ואז מגלה שהילדה שלי בכלל לא מופיעה בתמונה הזו, או בכל 52 התמונות שהורדתי למכשיר ועכשיו אני מתעצלת למחוק.

תמונות! תמונות! תמונות!

ובכן- גיליתי את הפתרון! (ותודה למליזה שחשפה אותי אליו)

לפני שבועיים נחשפתי לאפליקציה בשם Apparent, שהיא למעשה שייכת לאפליקציית ganbook. למי שטרם יצא להכיר את האפליקציה המופלאה הנה תקציר: האפליקציה מאפשרת למורה או הגננת לפתוח כיתה, שם היא מעלה אלבומים מסודרים עם תמונות, כמות התמונות כמעט אינה מוגבלת, בכל העלאה ניתן לבחור 50 תמונות, אך אין מגבלה על מספר ההעלאות שניתן להכניס לאלבום אחד.

בשלב הבא ההורים (או התלמידים במקרה שלי) מתקינים את האפליקציה וניתן להם קוד שדרכו הם מתחברים לכיתה אותה פתחה המורה. את הקישור לרישום עם הקוד ניתן לשלוח במייל או בווטס אפ. כדי להבטיח פרטיות על המורה לאשר כל הורה שמתחבר (ובהזדמנות זו לברר שאכן הוא שייך לכיתה שלה) ו…זהו. יש להם גישה לכל האלבומים, ניתן לסמן לייק לתמונות, להגיב ולהוריד תמונה מועדפת. כל התמונות שמורות בענן האפליקציה ואינן תופסות מקום במכשיר הנייד של ההורה, ואחרי שהן הועלו לאלבום ניתן גם למחוק אותן מהמכשיר של המורה.

האפליקציה שפתרה לי את כל הבעיות

מה הרווחנו? אלבומים מסודרים, לא צריך לסנן את כמות התמונות שמעלים, לא תופס מקום במכשיר הנייד וכל הורה יכול לבחור איזו תמונה הוא מעוניין לשמור.

מה הפסדנו? כמה דקות של התקנה, פתיחת חשבון, והתמכרות חדשה של פתיחת אלבומי תמונות.

אז יצא לי קצת פרסומת לאפליקציה, אבל הי מבטיחה שזה שווה את זה. רוצו להפיץ את הבשורה….וכמובן להוריד את האפליקציה. ומה עכשיו? מקווה שגם הגננת של הבת שלי קוראת את הפוסט הזה….כי אחרי פורים כבר אין לי מקום לכל התמונות!!

טיפ קטן: בכיתות הגבוהות מומלץ לשלוח קישור גם לתלמידים עצמם, שתהיה להם גישה עצמאית לתמונות הם מתלהבים מכך לא פחות.

התקנתם? אשמח לשמוע מה דעתכן על האפליקציה.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

מה באמת לומדים בטיול שנתי- מסע כומתה למתחילים.

יום אחרי טיול שנתי לכיתה ה', מתעוררת בבוקר, עייפות, כל הגוף כואב לי, כואב לי במקומות שלא ידעתי שקיימים בהם בכלל שרירים. מתברר שאני לא בכושר כמו שחשבתי, או שאני בהכחשה לעובדה שאני לא צעירה כמו שאני משדרת לתלמידים וקצת הגזמתי בהתלהבות בטיול, קפיצות, דילוגים, מתיחות. בקיצור- צריכה להתחיל פילאטיס.

טיול שנתי. בתור ילדה ממש התרגשתי לקראת הטיולים, לא נרדמתי בלילה שלפני, ערכתי קניות מטורפות של ממתקים ובעיקר התלבטתי ליד מי לשבת באוטובוס. אומרים שיש פער דורות, שהנוער היום הוא לא מה שהיה פעם, שאנחנו לא מבינים אותם ובכן, בכל מה שקשור לטיולים- כלום לא השתנה.

התלמידים באים לטיול עם מטרות שונות לחלוטין מאלו שבתי הספר או משרד החינוך תיכנן עבורם. הם באים כדי להיפגש, להיפרד בשמחה מיום לימודים ובעיקר, אבל באמת בעיקר- לאכול ממתקים והם דואגים להזכיר זאת כשכל רבע שעה הם מבקשים הפסקת חטיפים. היה רגע בטיול שהתחרטתי שלא פשוט לקחנו אותם לפארק ליד בית הספר לאכול ממתקים ולחזור. אם כך המצב- למה בכלל צריך לגרור אותם לטייל בטבע? מה הם משיגים מזה? כי לטבע זה בטח לא מועיל ולא משנה כמה בדקתי, בטוח נשארה שם איזו שקית סוררת.

הירידה האחרונה, האחרות כללו גם סולמות

ובכן, בין התלונות על הקושי, העייפות, אינספור הקוצים שנתקעו וכמות בלתי נתפסת של ילדים שהחליקו ונשרטו, רגע לפני הירידה הגדולה בסולמות כשאחת התלמידות ממררת בבכי שהיא לא מסוגלת, אחרת נצמדת לקיר ומסרבת לעזוב אותו ושלישית שוקלת ברצינות לחזור אחורה, שמתי לב שגם ביום טיול בטבע לומדים המון! ולא אני לא מתכוונת ללמידה על הפרחים, הטופוגרפיה או אפילו הרקע ההיסטורי של המקום (שגם אלו דברים חשובים), אלא למידה על כוחות פנימיים ומסוגלות.

במהלך הטיול כשאחד התלמידים התלונן, האחרים עודדו אותו לראות את היופי ולשים לב שבעצם הם נהנים. רגע לפני הירידה בסולמות כשחלק מהתלמידים הראו חשש, התחילו האחרים לעודד אותם בקריאות ומחיאות כפיים לכל תלמיד שהצליח לרדת וכשאחת הבנות סיימה את הירידה והחלה לבכות מהלחץ היא מצאה עצמה עטופה בחברות שסיפרו לה כמה היא אמיצה, חזקה ומסוגלת להתמודד עם כל אתגר, אני רק ישבתי שם לידן והתפעלתי. הטיול עם הקשיים שבו חייב אותם להתמודד, בלי לוותר, בלי לפנות למורה, בלי לברוח מהכיתה או להתקשר להורים, בלי לחכות שהשיעור ייגמר ותגיע ההפסקה. אין לאן לברוח- צריך להתמודד וזה בעיני היתרון הכי גדול של הטיולים האלו.

אז מה היה לנו כאן? ביום טיול אחד מחוץ לכיתה למדנו איך להתמודד עם פחדים, קשיים, כאבים ועייפות, עם התחושה והרצון של לוותר ובעיקר איך לתמוך ולעזור אחד לשני- מה שלפעמים לא קורה ביום יום בא לידי ביטוי במלוא העומצה שם- בטבע. למידה חוץ כיתתית, התנסותית- שולט!

מכיוון ויש לי תלמידים שזו בערך הפעם הראשונה שלהם שהם עשו מסלול טיול בטבע, ורובם הרגישו כמו במסע כומתה (כי למרות שהם התמודדו, היה להם קשה), החלטתי שהדרך הטובה ביותר לעודד אותם על ההתמודדות עם הקושי היא בפרגון דווקא בסוף הטיול, קצת כמו בצבא. רגע לפני העליה לאוטובוסים, התאספנו כולנו, פרגנתי להם על ההתמודדות וחילקתי תעודות סיום מסלול, קראנו לכל תלמיד ומחאנו לכבודו כפיים, ניצלנו את ההזדמנות לפרגון ותמיכה כיתתית. הם יצאו קצת פצועים אבל מחוייכים, היה מקסים.

רעיון נוסף: ממש לקראת סוף המסלול, כשכבר ראינו את האוטובוסים, שמתי להם את השיר מהסרט 'רוקי', ודילגנו יחד לעבר האוטובוסים. רגע הניצחון שלנו. (שאחריו כנראה סיימתי עם כאבי שרירים- אבל היה שווה). לשנה הבאה רק אדאג להגיע אחרי הכנה מוקדמת בחדר כושר, כמו שאמרתי הטיול מזמן לכל אחד מאיתנו בעיות להתמודד איתן ושלי מתחילות בכאבי שרירים.

מעוניינים לחלק תעודת סוף מסלול? בקישור יש קובץ פתוח לעריכה.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.