מה באמת לומדים בטיול שנתי- מסע כומתה למתחילים.

יום אחרי טיול שנתי לכיתה ה', מתעוררת בבוקר, עייפות, כל הגוף כואב לי, כואב לי במקומות שלא ידעתי שקיימים בהם בכלל שרירים. מתברר שאני לא בכושר כמו שחשבתי, או שאני בהכחשה לעובדה שאני לא צעירה כמו שאני משדרת לתלמידים וקצת הגזמתי בהתלהבות בטיול, קפיצות, דילוגים, מתיחות. בקיצור- צריכה להתחיל פילאטיס. טיול שנתי. בתור ילדה ממש… להמשיך לקרוא מה באמת לומדים בטיול שנתי- מסע כומתה למתחילים.

מודעות פרסומת

לא מלמדים למיצ"ב? אין מצב…

השבוע שאלו אותי כמה תלמידים מה פירוש ראשי התיבות של המילה מיצ"ב. הדבר הראשון שעלה לי בראש היה- מי צריך אותו בכלל? אמנם זה רק כמעט מתאים לאותיות, אבל זה בהחלט מיצה את הרגשות שלי בעניין. אם אתם הורים או במקרה מורים שאינם מלמדים כיתות שניגשות למיצ"ב, אולי אינכם מבינים על מה המהומה, אז נתמצת… להמשיך לקרוא לא מלמדים למיצ"ב? אין מצב…

השאלה שהשאירה אותי ללא מילים

יום חמישי, שיעור תנ"ך, לומדים על המרגלים שהגיעו לבדוק את הארץ ולמסור דיווח כדי שבני ישראל יגיעו מוכנים לארץ ישראל. מוכנים לעבוד את האדמה, לגור ולהילחם עליה. אצבע מורמת באוויר- שאלה. אחת התלמידות פונה אליי במבט מבולבל ושואלת "אבל למה בכלל צריך להילחם? למה הם לא יכולים פשוט לגור יחד? שיתנו להם קצת מקום וזהו."… להמשיך לקרוא השאלה שהשאירה אותי ללא מילים

כשטקסט מפעיל פוגש את יום המשפחה- אופים עוגיות בכיתה

יום המשפחה הגיע! גילוי נאות- בתור אמא, אני לא סובלת את היום הזה. לא די שלקחו לי את היום היחיד בשנה בו בני המשפחה אמורים להעריך אותי על פועלי כאמא (או ליתר דיוק סופר-אמא), אלא שלרוב כל מוסדות הלימוד, ובעיקר הגנים מוצאים ביום הזה הזדמנות נהדרת למלא לך את הבית במיני יצירות של ברכות הבית,… להמשיך לקרוא כשטקסט מפעיל פוגש את יום המשפחה- אופים עוגיות בכיתה

תעודות- או לא להיות! אולי הן פשוט מיותרות?

בשבועות האחרונים עמלתי על כתיבת התעודות. הגענו לאמצע השנה, התרגשות, לחץ, תעודה! כשהתחלתי את הכתיבה הייתי בטוחה שאפיק כל כך הרבה תובנות או שיצוצו לי רעיונות גדולים שבטח יהיה לי מה לכתוב עליהם בבלוג. ובכן- התובנה היחידה שסיימתי איתה את תהליך כתיבת התעודות היא: שהתעודה מיותרת. האינסטיקט הראשוני שלי אומר לי לעצור כאן, אין פשוט… להמשיך לקרוא תעודות- או לא להיות! אולי הן פשוט מיותרות?

ס-נובים גודום: חוגגים את הנובי גוד בכיתה

כשאתה ילד העולם מתחלק בעיניך בצורה מאוד פשוטה: שחור או לבן, טוב או רע, איתי או נגדי ובחינוך הדתי גם את ההסתכלות של יהודי או לא יהודי. כשאתה מתבגר אתה מגלה שהעולם מלא בצבעים אפורים ושטחים שאף אחד לא גילה לך עליהם, פשוט כי הם הופכים את המציאות למורכבת יותר. בשנה הראשונה שלי בבית הספר… להמשיך לקרוא ס-נובים גודום: חוגגים את הנובי גוד בכיתה

יום הורים- כשהתלמיד מוביל את השיחה

אז הגיע השלב הזה בשנה- יום הורים. שעת צהריים, יושבת בכיתה ומקבלת את פניהם של ההורים והתלמידים. הם מפוחדים על גבול המבוהלים, מביטים בי במבט מעט מבוייש, מקווים לרצות את ההורים. אני מביטה בהם ומנסה למצוא את המילים הנכונות שישקפו את המצב אבל בלי לייאש אותם, מילים שיגרמו להם דווקא להתמלא במוטיבציה. ההורים מצידם מנסים… להמשיך לקרוא יום הורים- כשהתלמיד מוביל את השיחה

השיעור שנכשל

זה קורה לכולנו, ולא רק בשנה הראשונה. מגיעים מוכנים ומלאי ציפיות לשיעור שבדמיוננו הולך להעיף לתלמידים את הראש, הולך להלהיב אותם ולגרום להם להתאהב בלמידה מחדש. ואז- הוא נכשל. אבל כישלון חרוץ. לפני שבועיים, עמלתי על הכנת שיעור בנושא דוד בן-גוריון (שיום הזיכרון שלו חל באותו השבוע). רציתי לנסות צורת למידה חדשה, פעילה, משוחררת, חדשנית.… להמשיך לקרוא השיעור שנכשל

רק מילה טובה או שתיים- רעיון לסגירת שבוע עם חיוך.

יום שישי, רבע שעה אחרונה. כולם זזים בהתרגשות בכסא, ממתינים שנתחיל. אני עוד ממשיכה לדבר ומסיימת להסביר משהו שכרגע ממש לא חשוב בעיניהם. אחד התלמידים מתפרץ. "נו, לא יהיה לנו זמן, מתי מתחילים?" הם במתח, מחכים כבר ואני מפריעה להם. זוהי האווירה שנוצרת בכיתה לפני שאנחנו עושים את 'מילה טובה'. אז מה זה בכלל? בכל… להמשיך לקרוא רק מילה טובה או שתיים- רעיון לסגירת שבוע עם חיוך.

עד מתי האחריות היא שלנו?

לפני כמה שנים ישבתי בחדרה של המנהלת שלי במסגרת ישיבה פדגוגית על הכיתה. אני לא זוכרת מה פתח את נושא השיחה אך מהר מאוד הדיון הפך להיות על- עד כמה האחריות על התלמידים היא שלנו? (לעומת ההורים וגורמים אחרים) אני זוכרת את השיחה הזו כי יצאתי ממנה כשאני רותחת על המנהלת. בשורה התחתונה- היא הודיעה… להמשיך לקרוא עד מתי האחריות היא שלנו?