זיכרון בסלון- הגרסה לילדים

בכל שנה אני שואלת את עצמי מחדש איך להעביר את נושא השואה בכיתה, או יותר נכון לאיזה חלק של השואה לחשוף אותם. האם ללמד אותם על הגטאות, על מחנות העבודה וההשמדה, אולי בכלל לדון על הרקע ההיסטורי למלחמה או על חסידי אומות העולם, ומה עם הניצולים וסיפורי העדות? אך בכל הלבטים הללו הלמידה והחיבור לנושא השואה תמיד נעשים ונשארים בתוך גבולות בית הספר והכיתה.

אבל מה קורה אחר כך? בבית? איך אני גורמת להם להתחבר ולקחת חלק גם באירועי הנצחה המתקיימים בשעות אחר הצהריים והערב? איך אני גורמת להם להבין שזה אפשרי וחלק מהחיים ומהאחריות שלהם לדאוג להנציח את זיכרון השואה? בלי שהמורה מכריחה אותם לשמוע וללמוד על כך? והאם זה בכלל אפשרי?

אז זהו- שכן!

בחופשת הפסח נחשפתי ליוזמה החברתית 'זיכרון בסלון', בה מציינים את יום השואה בצורה משמעותית, עם עדות של ניצול שואה באווירה אינטימית וייחודית בבית, ליתר דיוק בסלון. לרוב היוזמה נעשית על ידי מבוגרים או בני נוער הנפגשים בערב יום השואה לשמוע עדות ולאחריה מקיימים דיון פורה על הדרך בה יש לציין את יום השואה.

כשגיליתי זאת מבחינתי זו הייתה הזדמנות להעביר לתלמידים שלי את חווית החיבור, ההנצחה והזיכרון של השואה אל המתחם הביתי. להראות להם שזה לא נשאר בתחומי בית הספר וכי גם הם יכולים לבחור ולהשתתף באירועים כאלו, אפילו שזה בשעות אחר הצהריים או הערב.

מכאן יצאנו לדרך עם הגרסה שלנו ל-'זכרון בסלון' (כמו שאמרתי- הגרסה לילדים). ההכנות כללו השגת סלון (פניתי להורים ולשמחתי התנדבו במהרה) ואשת עדות (עברתי כמה טלפונים ואנשים אבל בסוף השגתי). בימים שקדמו למפגש פתחתי את הנושא בפני הילדים ועודדתי אותם לבוא לשמוע את סיפורה של הניצולה. מכיוון והפעילות תוכננה לשעות הערב היא הושארה כבחירה- מי שמעוניין יגיע ומי שלא…לא.

זכרון בסלון

ככל שהמפגש התקרב הייתי ממש לחוצה (מה עשיתי לעצמי?? על מה חשבתי??) בעיקר נלחצתי מהעובדה שאולי התלמידים פשוט לא יבואו, ואז יהיה ממש מביך ולא נעים. אבל הילדים יודעים להפתיע ובסופו של דבר הגיעו קרוב לעשרים תלמידים (הי מתוך 29 זה יפה) והיה ערב מרגש, מיוחד ומעניין. הערב כלל צפיה בסרטון המספר את סיפורה של הניצולה ולאחריו שיח ושאלות שהפנו אליה התלמידים.

את חווית המפגש סיכמנו במשוב ושיח בכיתה והכנו יחד תעודת הוקרה שסביבה כתבו התלמידים איחולים, תודות ורשמים שעלו להם מהמפגש. עכשיו רק נשאר לנו לתת אותה לניצולה היקרה שהקדישה מזמנה לבוא ולשתף אותנו בסיפורה המיוחד.WhatsApp Image 2018-04-15 at 14.54.45

אז הי, הנה רעיון אחד והוא לגמרי אפשרי- גם בגיל יסודי! (רק שתדעו שבתחילה כשהניצולה ראתה את הילדים היא נבהלה וחשבה שהם קטנים מדיי, אך בסוף המפגש היא חזרה בה והתפעלה כמה זה היה נכון להביא אותם לשמוע).

לקחתם גם חלק בזיכרון בסלון או שיש לכם רעיונות נוספים לדרכים מיוחדות להנציח את יום השואה? אשמח לשמוע!

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

 

 

מחשבה אחת על “זיכרון בסלון- הגרסה לילדים

  1. ממש יפה. כל הכבוד. את יכולה גם לבד לספר את סיפור הישרדותה של סבתא שלך. יש גם את הרעיון העיתונאי שתרגמתי מד"ר אלי כהן. (יש לי עוד הרבה חומר אבל הוא לא מתאים לגיל הזה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s