כשעונות זה רק בפורטנייט

בשבועות הראשונים בשנה אני עורכת שיחות אישיות עם התלמידים, קצת שאלות על החופש, קצת על המשפחה, תחביבים, מקצוע אהוב (וגם שנוא) שיחה זורמת כזו שבסופה אנחנו מגבשים מטרה משותפת לשנה הקרובה ודרכים להשיג אותה.

השנה נעזרתי בחוברת 'נעים להכיר' לפתיחת שנה שהכנתי להם, החוברת ממילא כוללת את כל ההעדפות שלהם ועוזרת לצלוח את הרגע הראשון של המבוכה שפותחת את השיחה. מספקת מעין עוגן לשיחה לי ולתלמידים.

בשיחה שלי עם א', התחלנו לעבור על התחביבים וההעדפות שהוא רשם בחוברת. עוד לא מכירה אותו מספיק אבל כבר הספקתי לשמוע על מעלליו הרבים ועל הקשיים הלימודיים וההתנהגותיים שהוא סוחב עימו משנה שעברה. ילד שבכיתה אולי עושה סצנות גדולות אך בשיחה אישית מדבר בקול כל כך חלוש שבקושי הצלחתי לשמוע את התשובות שלו.

לכן כשעברנו על ההעדפות והגענו לעונה המועדפת עליו, לרגע אחד עטו פניי הבעת התרשמות והערכה, בחלון הקטן הוא כתב את המילה עונה באנגלית- season, (למרות שהייתה שגיאת כתיב קטנה) עם כל קשיי הלמידה ששמעתי עליהם, בהחלט התרשמתי. וגם הבעתי את התפעלותי מהעניין שהוא יודע לאיית את המילה באנגלית.

ואז שאלתי אותו איזו עונה הוא אוהב? אפילו זרמתי איתו ושאלתי בשילוב עם אנגלית: איזה season הוא הכי אוהב? והוא ענה לי: חמש, season 5. השתתקתי, אני דיי בטוחה גם שהפנים שלי היו קצת בהלם. התלבטתי אם אני אמורה לתקן אותו, הרי הוא כלל לא הבין את השאלה שלי, אבל חששתי שזה רק יבאס אותו יותר, אחרי שהוא התאמץ והשקיע לענות בדרך שהוא הבין. אז גימגמתי לו חזרה: מה זה בדיוק? וחלטתי להמר על בטוח והוספתי- זה מפורטנייט?

ברגע שהזכרתי את שם המשחק המוכר (והשנוי במחלוקת), אורו עיניו של א', ולשפתיו התגנב חיוך קטן וצנוע כשענה לי: כן. אני די בטוחה שהוא היה בהלם שידעתי את שם המשחק, אז המשכתי ותיחקרתי אותו על המשחק. אז לא רק עיניו אורו אלא גם קולו החלוש התחזק והוא החל בהתלהבות רבה לפרט ולספר לי על המשחק, השלבים ואיך הוא לא ישן בלילה כי הוא ממשיך לשחק (מהחלק הזה פחות התלהבתי). אבל העניין היה שבמקום לגלות שהוא שוב טעה הוא מצא הזדמנות לשתף במשהו שהוא אוהב לעשות, משהו שהוא מבין בו וגם טוב בו.

WhatsApp Image 2018-09-30 at 12.59.48שלא תטעו אני ממש לא חובבת את המשחק, עוד פחות את הריקוד (על אף שהוא משעשע ואפילו למדתי לזוז יחד עם התלמידים, באמצע שיעור כשאחד מהם קם ורוקד אותו- זה כבר פחות מצחיק) ובאופן עקרוני אני סולדת ממשחקי יריות ומוות.

אבל זה העולם שלהם כרגע, להתעלם ממנו ורק להטיף להם כמה הוא לא טוב רק ירחיק אותם יותר מאיתנו. להביע עניין ולתת להם תחושה שאנחנו לא נגד אלא מוכנים לשמוע, מספק פתח לעולם שלהם, גם אם קטן, אך משם יהיה אפשר להתקדם הלאה.

למדתי מזה שלפעמים אפשר לשים את האינסטינקט של המורה לשפה בצד, ולא תמיד לתקן את הטעויות של כולם. אלא לפעמים להקשיב, לשים לב, להתגבר על אנטגוניזם שעלול לקפוץ מתוכנו ולו כדי לאפשר לתלמיד להיפתח ולהראות לנו קצה של דרך שדרכה ניתן להגיע אליו.

בסיום השיחה עבר לידינו אחד מתלמידי הכיתה והציץ לחוברת של א', גם הוא קלט את הטעות וניסה לתקן אותו כשאמר לו שהכוונה היא לעונות השנה. ראיתי את א' נבוך, חייכתי ואמרתי לו מה פתאום- זו החוברת שלו, אין נכון או לא נכון כל אחד ממלא אותה איך שהוא רוצה. היה נדמה לי שהוא קצת נרגע.

עכשיו אני מחפשת רעיונות איך להפוך את המשחק האלים הזה (בעיני) למשהו חינוכי שאוכל לעבוד איתו בכיתה ולהיעזר בו בשיעורים, אם למישהו יש הצעות יותר מאשמח לשמוע.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s