כשהנוירולוגית חושבת שהיא המורה

השבוע קיבלתי טלפון מאמא של מ'.

היא נשמעה לחוצה, קצת עצבנית ובעיקר כעוסה. איך ייתכן שמה שמילאתי על הבן שלה בטפסים של הנוירולוג נכון, זה לא מסתדר לה, זה נראה לה מוגזם.

מתברר שבאותו הבוקר היא הלכה לפגישה אצל הנוירולוג, לא כי אני ביקשתי, אלא כי היא הגיעה לתובנה אחרי ארבע שנים שלבן שלה יש קושי והוא זקוק לעזרה. היא קיבלה המלצה קודם כל לגשת לנוירולוג, לאבחן את סוג הקושי כדי שנוכל לקבל כלים לעזור לו.

מורה שלא נתבקשה למלא טפסים (או בשפה מקצועית- שאלון העיגולדים) לטובת ביקור אצל נוירולוג, לא נתקלה בקושי אמיתי מימיה. אחת המשימות היותר מתסכלות למורה.

מבקשים ממני בשלושה עמודים, הכוללים מלא היגדים (שרובם מוזרים) לתמצת את התנהגות התלמיד ולדרג אותה בין אף פעם- לבאופן קבוע. איך בכלל אפשר לתמצת התנהגות של ילד, אישיות, קשיים ומורכבויות שונות הבונות עולם של ילד לכדי שאלון היגדים? אבל ניחא, עולם החינוך מסתכל על המכלול ואילו עולם הרפואה תמציתי יותר וזקוק להגדרות ברורות כדי למצוא טיפול, נזרום איתכם, נמלא את השאלון המעצבן הזה.

WhatsApp Image 2018-11-04 at 14.53.14

השאלון המעצבן

אז נחזור רגע לפגישה עם הנוירולוגית.

מתברר שבין השאלון שאני מילאתי וזה שההורים מילאו קיימים הבדלים, וכאלו גדולים. אם היו שואלים אותי- ברור! לא הייתי מצפה אחרת. האם בבית התלמיד מתמודד עם אותן הדרישות שהוא מתמודד בכיתה? הוא צריך לשבת במשך שעות רבות, באותו מקום, בלי לזוז ולהפריע? לדבר רק ברשות? לקרוא טקסטים ולענות על שאלות? לפתור תרגילים או לחשוב יחד עם חברים על משימה? האם הוא נאלץ להמתין לתורו כי יש עוד ילדים סביבו? האם הוא לא מקבל את כל מה שהוא רוצה?

לא. הוא לא. הוא גם לא צריך, אבל לכן הוא גם מתנהג אחרת בבית ובכיתה. כי האתגרים העומדים בפניו בכל סביבה הם אחרים.

לכן הופתעתי כשהאמא בישרה לי שהנוירולוגית הודיעה לה שאני הגזמתי, ושהתשובות שלי נראות לה לא ממש אמינות, או יותר נכון לא משקפות את המציאות. מתברר שהיא דיברה עם הילד ומצאה משיחה אחת שהוא ממש נבון ואין לו שום קושי לימודי. הוא היה רגוע וקשוב.

אני רגילה לזה שמערערים על המקצועיות שלי, צר לי לומר זאת, אבל באמת שכן. כל אחד חושב שהוא יכול לעשות את העבודה טוב יותר מהמורה. את מספר העצות שקיבלתי מהורים או סתם אנשים זרים על איך לנהל כיתה או איך לפנות לתלמיד הפסקתי לספור מזמן. משום מה לכולם נראה שזה קל והם יודעים איך לעשות זאת- אבל ברגע האמת אף אחד לא מוכן לבוא להיות מורה.

למה הנוירולוגית הזו חושבת שהיא מכירה אותו יותר טוב ממני? למה היא חושבת שהיא יכולה לקבוע שלא מילאתי את השאלון מתוך מחשבה עמוקה (לקח לי ארבעה ימים למלא אותו כי היה חשוב לי להשקיע זמן ומחשבה על כל היגד ולתת את השיקוף הנכון ביותר למצבו) אני לא מתיימרת להעיר לה איך היא מבצעת את עבודתה, אבל יודעים מה הפעם אני מרשה לעצמי.

אז נוירולוגית יקרה– אם לדעתך אני לא מילאתי את הטופס נכון והגזמתי. לדעתי את לא איבחנת נכון ופיספסת ובגדול. עכשיו "בזכותך" נשללה ממני היכולת לעזור לעוד תלמיד. ואני והוא נבלה את החודשים הבאים בתסכול עמוק בניסיון להבין היכן מצוי הקושי ואיך ניתן לגשת אליו ולעזור לו.

אני בלי תואר ד"ר ברפואה, אבל כנראה שגם את בלי תעודת הוראה וניסיון בעבודה עם ילדים בכיתה. אז בואי נחליט שכל אחת נשארת בתחום הידע שלה.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

7 מחשבות על “כשהנוירולוגית חושבת שהיא המורה

  1. נתקלתי בנוירולוגית שחרצה דין על ילד שיש לו בעיות קשב וריכוז רק על סמך השאלון. כשביקשתי לנסות ריטלין- סירבה ואמרה שזה לא יעזור. מהחן טובה והחדש- לא יאהחנו, לטענתה.
    שאלה אם מתקשה בלימודים- עניתי שלא, ולהפך, הוא משתעמם- הבטיחה שיתקשה בעתיד… עברו כבר כמה שנים, קושי לימודי לא נראה באופק… מעבר לכיתה אחרת דווקא הועיל עם החברים.
    עצוב שגורל ילדים רבים נגזר כך ללא אחריות! ולשני הכיוונים…

    אהבתי

    • האבחון שמסתמך על שאלון כל כך מצומצם ואשר אינו מאפשר לתת תמונה מלאה של הקושי בו נתון הילד הוא חלק מהבעיה.
      צר לי לשמוע שהיא חרצה את דינו רק על סמך השאלון מבלי לבחון אפיקים נוספים או אפילו להתייעץ עם המחנכת טלפונית. לתחושתי האישית היחס של הנוירולוגים כלפי הנושא משתנה, פעם הם מאבחנים את כולם עם קשב ופעם הם טוענים שלאף אחד אין, וחבל כי הקושי לילד הוא לא רק נוירולוגי ואינו נפתר על ידי כדור קסם.

      אהבתי

  2. מעולם לא נתקלתי במצב שמבקשים ממני למלא משהו על סמך התצפיות שלי ואז באים אלי בטענות שמה שמילאתי אינו נכון. זה מצב הזוי. במקומך לא הייתי מתרגשת בכלל – נסי לעזור לילד ככל שאתה יכולה בתור מורה. את הכי טובה בזה שאני מכירה

    אהבתי

  3. מירב שלום, אני אמא לילדה עם הפרעת קשב ובנוסף מורה בחינוך המיוחד. נתקלתי במצב הפוך שהמורה הקלה בקשיים של הילדה ואנימרואה קושי יותר בבית בהתארגנות בדחיית סיפוקים. ואני בטןחה שהקהלה לא באה מתוך זה שהמורה לא ראתה אלה מתוך זה שהילדה מגייסת את מירב המאמצים בכיתה. לעומת המצבים בבית. אין ספק שהתנהגות של ילד אחד יכולה להיות שונה בכיתה מהתנהגות בבית
    זה אכן תלוי בדרישות וברמת המוטיבציה של הילד לעקוף את הקשיים.

    אהבתי

    • צר לי לשמוע שהמורה לא הצליחה לשים לב לקשיים של ביתך, עם זאת כנראה כפי שציינת היא גייסה המון כוחות לפצות על הקושי בכיתה עד שלא נשארו לה כאלו להתמודדות בבית.
      אני רק מקווה שהנוירולוג לא אמר לך שהשאלון שאת כהורה מילאת אינו תואם את הילדה ומוגזם. כי אכן יש הבדל בין הבית לכיתה והדרישות והכוחות שהילד אמור לגייס.
      מאחלת לביתך המון הצלחה!

      אהבתי

  4. מוכר וידוע שאנשים מתערבים במלאכתו של מורה, מבלי לדעת ומבלי להכיר, לא את התלמיד ולא את המורה. מובלים ממקומם הרגשי ולא המקצועי.
    מה שבטוח, אותו תלמיד זכה במורה ומחנכת מקצועית מאוד עם לב רחב-מירב בן יצחק! בזכות אהבתך לילדים, תלמידייך, מקצועיותך ומסירותך, הוא ילמד ויתקדם. כי את שם בשבילו ובשביל רבים אחרים.
    שולחת לך מלאי כוחות וארגז אוויר, חיבוק ענק וברכות להמשך עשייה💝

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s