השאלה שהשאירה אותי ללא מילים

יום חמישי, שיעור תנ"ך, לומדים על המרגלים שהגיעו לבדוק את הארץ ולמסור דיווח כדי שבני ישראל יגיעו מוכנים לארץ ישראל. מוכנים לעבוד את האדמה, לגור ולהילחם עליה.

אצבע מורמת באוויר- שאלה.

אחת התלמידות פונה אליי במבט מבולבל ושואלת "אבל למה בכלל צריך להילחם? למה הם לא יכולים פשוט לגור יחד? שיתנו להם קצת מקום וזהו." אני פותחת את הפה כדי להשיב לה ואז קולטת שאין לי תשובה ממש טובה, המילים לא יוצאות. יש משהו בדבריה, בפשטות, בתמימות בהכלה האנושית הרגישה הזו שמקבלת את כולם. סגרתי את הפה.

זו לא הפעם הראשונה שבה תלמידים מתקילים אותי בשאלות שלא התכוננתי לקראתן באמצע השיעור, למרות עידן האינטרנט והויקיפדיה הם עדיין בטוחים שאני יודעת הכל ולא מהססים לשאול, לדעתי הם בעיקר מתעצלים לבדוק לבד ויותר נוח לשאול את המורה, הרי ממילא שנינו תקועים כרגע יחד בכיתה.

אז בואו נהיה רגע כנים- קרה לי פעם או פעמיים (נו טוב…כנראה הרבה יותר) שנתקלתי בשאלה שלא ידעתי לענות עליה. אז מה עושים במצב כזה? בשנה הראשונה שלי נכנסתי ללחץ! הייתי בטוחה שאני אמורה לדעת הכל, או לפחות לשדר לתלמידים שאני יודעת הכל ורק לשבריר שניה שכחתי את זה. במהלך לימודי ההוראה לימדו אותנו שכדי להיחלץ ממצב שכזה- מעבירים את המשימה חזרה לתלמיד, משבחים על השאלה ומבקשים ממנו לבדוק זאת בבית ולחזור למחרת עם תשובה ולשתף את כל הכיתה- בתיאוריה נשמע מעולה, אבל חוץ ממפלט אלגנטי למורה אצלי זה פשוט לא עבד. ראשית התלמידים התבאסו ללכת ולבדוק, הם רצו תשובה עכשיו ולעיתים השאלה כבר לא הרגישה רלוונטית או מעניינת כאשר חיכו לבדוק אותה בבית. שנית או שהם שכחו או שאני שכחתי לבקש שיציגו את מה שמצאו וכך הם החלו לוותר על שאלות שלא היה להן מענה בכיתה.

שאלה שלא יודעים עליה את התשובה בכיתה? טוב שיש את גוגל

לכן הפיתרון שלי הוא פשוט יותר ומהיר יותר- החלטתי שאם אני לא יודעת את התשובה- בודקים יחד. אני מפנה את השאלה לכלל הכיתה וקודם מוודאת אם יש תלמיד אחר שאולי יודע לענות על השאלה. אם לא הצלחנו למצוא תשובה מהידע הקיים בכיתה אנו עוברים לחיפוש משותף, אני פותחת את המחשב ויחד אנו מבררים את התשובה, ותודה לגוגל!

הפעם הפיתרון הפשוט שלי לא עבד, כי לא היה לי היכן לחפש, השאלה לא כללה מידע שצריך למצוא, היא פשוט עבדה מתוך היגיון בריא. ולמרות שהיא קצת עירערה את מערך השיעור, אני רק הבנתי איזו התקדמות עשינו בתחום החינוך, אם היום ברור לתלמידים שלא על הכל צריך להילחם. שאפשר לחשוב על פתרונות אחרים- לחלוק.

אז תשובה באינטרנט לא הצלחנו למצוא, אך החלטנו שלא לוותר וניסינו לענות על השאלה יחד מתוך הבנה של תפיסות שהשתנו לאורך השנים. משיעור תנ"ך הגענו לדבר על כיבושים בימי הביניים, קולניות, מעמד הנשים וזכות ההצבעה, העבדות באמריקה וההפרדה הגזעית שנעשתה. הצלחנו להבין שבעבר התייחסו אחרת לדברים, וגם שהכל היה יותר אלים, המשלנו את זה למצב שבו אדם מגיע אליך הביתה ומבקש ממך לצאת ממנו כי בעבר זה היה הבית שלו- מה תעשה?

אם זה מעניין אתכם לדעת- אותה תלמידה עדיין חשבה שניתן לתת לו לגור באחד החדרים וכך כולם יהיו מרוצים. למרות שניסינו להסביר ולהדגים, היא הייתה בשלה, בטוחה שאת הכל אפשר לפתור ללא מלחמה.

אני סיימתי את השיעור עם חיוך. אמנם את אותה התלמידה לא הצלחתי לשכנע שלעיתים יש צורך להילחם, אך מבחינתי אם היא מייצגת את דור העתיד (או אפילו רק חלק ממנו)- יש תקווה.


היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

2 מחשבות על “השאלה שהשאירה אותי ללא מילים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s