לא מלמדים למיצ"ב? אין מצב…

השבוע שאלו אותי כמה תלמידים מה פירוש ראשי התיבות של המילה מיצ"ב. הדבר הראשון שעלה לי בראש היה- מי צריך אותו בכלל? אמנם זה רק כמעט מתאים לאותיות, אבל זה בהחלט מיצה את הרגשות שלי בעניין.

אם אתם הורים או במקרה מורים שאינם מלמדים כיתות שניגשות למיצ"ב, אולי אינכם מבינים על מה המהומה, אז נתמצת בקצרה. מתברר שאחת לכמה שנים יש למדוד את היעילות והצמיחה של בית הספר. הבדיקה נעשית בעזרת מבחן בתחומי השפה, המתמטיקה והאנגלית. עד כאן מה הבעיה? אולי אפילו תמצאו עצמכם לרגע בצד המצדד בעניין שטוען שזה אפילו טוב, הרי זה מחייב את התלמידים לעמול קשה יותר, ללמוד טוב יותר, לתחושת תחרותיות שמובילה להישגים ולסיום- אולי אין ברירה, הרי צריך למדוד את ההתקדמות וההישגים ולהשוות לבתי ספר אחרים.

אז זהו- שלדעתי, לא.

לפי "כללי" המיצ"ב אין לבתי הספר מה לדאוג, שכן המבחן רק בודק את כל המיומנויות והנושאים שממילא אנו אמורים ללמד, ולכן לא אמורים ללמד למיצ"ב. בפועל- המבחן מרגיש כמו מבחן בגרות לכיתה ה'. 90 דקות, שלושה פרקים הכוללים טקסטים, פעמים רבות לא פשוטים ומלאים בשאלות. מיומנויות שאנו אמורים ללמד עד סוף כיתה ו' אך בפועל נבחנים עליהן באמצע כיתה ה', בוחנת חיצונית שאינה מאפשרת למורה להיכנס ו-30 תלמידים לחוצים בטירוף. לא מלמדים למיצ"ב? אין מצב.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מבחן- משהו מתוק!

וכך בכל שנת מיצ"ב בית הספר מוצא עצמו לחוץ לקראת המבחן ומשקיע את מיטב כוחותיו בלמידה לקראת אותו מבחן (ושלא יספרו לכם אחרת). השיעורים מתמלאים בטקסטים, במיומנויות, בסוגות, בעוד טקסטים ולא עוצרים לרגע ללמוד נושא שאינו שייך למיצ"ב ועלול לגזול זמן. כמות הנושאים שהבטחתי לתלמידים שלי שנלמד אחרי שיסתיים המיצ"ב…לא הגיונית בעליל, רק מקווה לזכור את כולם.

אבל מה באמת מרגיז במיוחד במבחן הזה? בזמן שמבקשים מאיתנו הערכה חלופית, חשיבה מחוץ לקופסה ולימוד מיומנויות המאה ה-21, המיצ"ב הוא למעשה מבחן, דרך המתאימה רק לחלק מהתלמידים ושאינה מאפשרת לכלל התלמידים להביא לידי ביטוי את ידיעותיהם. יתירה מכך, המבחן יבדוק את הצמיחה והיעילות, אבל בצורה שלא תאפשר לי (המורה, זו שבעצם בודקים איך היא מלמדת את התלמידים שלה) לדעת איך התקדם כל תלמיד או מה הם הישיגיו במבחן, אך כן תספר לכל השאר מהו הממוצע של כלל תלמיד השכבה, כאילו שכך אדע בדיוק איך והיכן להשתפר. בקיצור- תרומתו פשוט מוטלת בספק.

שלא תטעו אני לא נגד הערכה- תנו לי לבחון את התלמידים, תנו לי לראות את התוצאות, ההישגים וההתקדמות של כל תלמיד שאדע איך והיכן לעזור לו. בשביל מה כל השכונה צריכה לדעת את זה? כי על סמך הממוצע הורים יחליטו אם לרשום לבית הספר? אז ראשית- ממילא רוב ההורים רושמים לבית הספר שנמצא באיזור הרישום הקרוב אליהם ושנית- גם בתור מורה אך בעיקר בתור אמא הייתי ממליצה לכם ללכת ולראות את בית הספר בעצמכם, לדבר עם הורים אחרים, עם ילדים, עם המנהלת והמורים ולא לרשום על סמך ממוצע. זה לא יגלה לכם אם בית הספר הזה טוב ומתאים בעבור הילד שלכם.

אז למה לא עושים כלום נגד זה? מתברר שהפעם הכוח לא אצלנו. מישהו שם למעלה צריך להחליט שהמבחן מיותר. ועד שזה יקרה…אנחנו כאן.

ארוזות ומוכנות לחלוקה

ומה לי נותר לעשות? לעודד את התלמידים, להאמין בהם וכמובן באותו הבוקר לחלק להם משהו מתוק שלפחות יצא להם משהו מהמבחן הזה. מוזמנות להכין בעצמכן- הקובץ נמצא כאן

** את התמונות המתוקות האלו לקחתי מפינטרסט, אך את הרעיון להשתמש בהן כך לקחתי מהבלוג המדהים של חן לוסטינג- זה כל הקסם. מומלץ בחום.

נ.ב. – למקרה שזה מעניין אתכם אז הפירוש האמיתי של ראשי התיבות הוא- מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית.


היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s