אני לא בייביסיטר!

בשבוע שעבר קראתי פוסט בפייסבוק, לא זוכרת באיזו קבוצה ולא זוכרת את שם הכותבת אבל זוכרת היטב את התוכן הכללי של מה שנכתב. זוכרת כי זה ממש הכעיס אותי.

כותבת הפוסט התלוננה על כך שביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום הלימודים מסתיים בשעה 12:00, והיא המעוניינת לקחת חלק בטקסים המתקיימים בבתי העלמין, ולחלוק כבוד ברוגע אינה מסוגלת לעשות זאת היות ועינה פוזלת תמידית לשעון ותחושת הלחץ גואה בה. הלחץ להוציא את הילדים. היא לא הצליחה להבין מה הבעיה שהמורים ימשיכו ללמד כרגיל והיא וחבריה יוכלו לקחת חלק בטקסים ברוגע.

ובכן- הנה לך תשובתי כמורה. אני לא בייביסיטר!

כן, כן תתפלאו אני לא. אני לא מגיעה בבוקר ורק משגיחה על הילדים עד שההורים באים, אני לא תוקעת אותם מול הטלוויזיה\מחשב\פלאפון ומחכה שהזמן ייגמר. אני לא אתחיל לדבר על השעות הרבות שאני משקיעה במחשבה על מה ואיך ללמד בשעות היקרות הללו. אבל הנה לכם כמה נקודות למחשבה על הנושא:

א. לו הייתה מתלוננת הבחורה על כך שחבל שיום הלימודים מסתיים מוקדם כי ההשכלה של התלמידים נקטעת, כי הם מפסידים שעות יקרות בהן יוכלו ללמוד על יום הזיכרון וכי היא מצרה על כל שעת לימוד שנגזלת, הייתי יכולה להבין. אך היות והיא רק זקוקה למישהו שישמור על הילדים עד שהיא תסיים לקחת חלק בטקסים- אז…לא! אני לא הכתובת.

ב. קחו רגע לחשוב על הצד השני- ומה עם המורות המעוניינות גם הן לחלוק כבוד לנופלים? אולי הם קרובים שלהן? אולי מכרים? הידעתם שמורה על אף כל ימי החופשה הרבים שלה אינה יכולה לקחת יום חופש אחד במהלך השנה שאינו מחלה? מה עם אותן מורות המכירות היטב חיילים שנפלו ואינן יכולות אפילו לבחור יום זה כחופשי וללכת לפקוד את קבריהם בזמן הטקס? האם לא מגיע להן הזכות לסיים בשעה שתאפשר להן לעשות זאת? והאם ידעתם שגם אם המורה נמצאת ביום חופשי ניתן לחייב אותה להגיע לבית הספר?

ג. והפעם בכובע של אמא- חשבתם על כך שגם למורות יש ילדים המסיימים אף הם בשעה 12:00 את יום הלימודים. ולנו בניגוד לאלו הנמצאים בטקסים ויכולים להחליט לחתוך מוקדם מהטקס ולהגיע בזמן לאיסוף, אין את האפשרות לחתוך מוקדם מהכיתה כדי לאסוף את ילדינו. גם אנחנו נאלצות להסתדר ועוד מבלי שזכינו להיות בבית העלמין כי אסור לנו לקחת אותו כיום חופש (כבר אמרנו לא?)

זו לא הפעם הראשונה שבה חוויתי את התחושה שיש הורים הרואים בנו רק בייביסטר, השתעשעתי פעם במחשבה זו, ואפילו הייתי מוכנה לשקול אותה לרגע קט, עזבו אתכם מלהיות מורה- פשוט בייביסיטר. אבל אז בואו נעמיד כמה דברים על דיוקם. אם אני בייביסטר, כי כל מה שרוצים ממני זה לשמור על הילדים אז יש שני כללים חשובים:

  1. אני עושה עבודה של בייביסיטר- היינו שומרת על הילדים וזהו. אין העשרה, לימודים, מבחנים, חינוך, עבודה בקבוצות, יכולת ביטוי בע"פ או בכתב, הבנת הנקרא וכו'.
  2. שלמו לי כמו לבייביסיטר- בחישוב מהיר הממוצע הוא 20 ש"ח לשעה, ולמרות שאני לא מכירה בייביסיטר שתסכים לשמור במקביל על 30 ילדים, אם אקבל תשלום לכל ילד, ניתן לשקול זאת. כלומר- 600 ש"ח לשעה, שהם 3,300 ש"ח ליום, לחודש זה כבר יצא בסביבות 60,000.

לא בטוחה שזה משתלם להורים שאני אהיה בייביסיטר…..

והנה עצה קטנה לסיום- רוצה ללכת לטקסים בבתי העלמין? חוששת שלא תספיקי להוציא את הילד? שלמי לבייביסיטר אמיתית שתאסוף במקומך את הילד ותשמור עליו עד שתרגישי רגועה דייך לשוב לביתך.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אני לא בייביסיטר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s