על כיתה ג והיכולת לראות אחרת

יום שלישי, שעה שלישית, כיתה ג, שיעור תרבות יהודית-ישראלית. בדרך כלל זו שעה שאני רק מחכה לברוח ממנה ולחזור אל כיתת החינוך שלי- כיתה ו'. יותר קשה לי עם הקטנים, מרגישה שאני צריכה להיות עדינה יותר, לא תמיד מבינה את ההתנהלות שלהם, הם עדיין לא מפנימים את כללי התנהגות והלמידה כמו הגדולים, כל שבוע צריכה להזכיר להם. הפעם זה שונה. הם השאירו אותי נפעמת, מתרשמת מהייחודיות של הגיל הזה. ייחודית שנעלמת כשמתבגרים.

מלמדת שיעור המשך ליום הזיכרון ליצחק רבין, על הזכות לכל אחד שתהיה לו דעה שונה, על העובדה שכולנו רואים דברים מזוית שונה ובדרך אחרת. בניסיון להמחיש להם את השוני בהסתכלות של כל אחד מקרינה מצגת עם תמונות מפורסמות שניתן לראות בהן כמה דברים במקביל. למשל התמונה המפורסמת של אישה צעירה או זקנה, פרצוף או אסקימואי, דוב קוטב או כלב ים- בקיצור, הבנתם את הרעיון.

מקרינה את התמונה הראשונה- מחייכת לעצמי בעונג כשאני רואה את ההתלהבות, נותנת להם משימה לשתף את בן הזוג לשולחן במה שהם רואים ורק לאחר מכן אוספת תשובות במליאה. בוחרת באחד הילדים שמצביע ממש יפה ונראה נלהב לשתף במה שהוא רואה. בטוחה שכל מה שאזדקק לו הם שני מתנדבים. האחד שיציג את תמונת הצעירה והשני- את הזקנה.

שואלת את התלמיד מה הוא רואה, מחכה לתשובה הצפויה ואז הוא עונה לי- פרפר! לא בטוחה שהם שמו לב להלם שכיסה את פני, בעיקר כי הם היו עסוקים בלהביט בהתפעלות ולצעוק- "נכון!, הנה, גם אני רואה". התאוששתי, הבטתי שוב בתמונה ועדיין לא ראיתי פרפר. אבל מה זה משנה- הם ראו! אז המשכתי לשאול- מי רואה משהו אחר? גם הפעם קיבלתי תשובה שלא ציפיתי לה- ציפור. שוב ההלם, מתאוששת וממשיכה הפעם כבר סקרנית. פונה אליהם שוב ומקבלת את התשובה- מפל מים זורם. גם את הצעירה והזקנה הם זיהו, אבל אני כבר הסתקרנתי לגלות מה יקרה בשאר התמונות.

רואים את הציפור, הפרפר? ומה עם מפל מים זורם?

גם בתמונה הבאה התשובות היצירתיות המשיכו לזרום. מצאתי עצמי עומדת מול התמונה ומנסה לעורר את התאים היצירתיים שחשבתי שקיימים במוחי. בשלב מסויים נתפס לי הצוואר מהניסיון להטות את הראש לכל הכיוונים כדי לראות את מה שהם מצאו בתמונה (אם תהיתם לעצמכם, לא הצלחתי) אבל למי אכפת? הם ראו!

התפעלתי מהיכולת היצירתית שלהם לראות דברים אחרת, אבל באמת אחרת! לא בטוחה שמי שצייר את התמונות האלו ראה את מה שהם הצליחו לראות. מה שהופך את זה בעיני, לעוד יותר מדהים. אז המשכנו…ובכל תמונה שבמקור אמורות להיות בה שתי אפשרויות, הם ראו הרבה יותר. נראה אתכם מוצאים את הסירות והאנשים העוגנים לאורך הים בתמונה של האסקימואי.

אם תסתכלו טוב תוכלו לראות ספינות עם אנשים שעוגנות לאורך הים

יש משהו ביכולת של הקטנים לשמור על היצירתיות והראיה האחרת, משהו שלאט לאט נעלם כשאנחנו גדלים ואחר כך אנחנו מבלים חיים שלמים בניסיון למצוא חזרה את אותה יכולת יצירתית שאבדה. חשבתי שאין לי מה ללמוד מהקטנים, חשבתי שזה מעיק ללמד אותם ואולי משעמם לעומת הגדולים. אז חשבתי. קיבלתי שיעור לחיים- גיליתי שהם עדיין מסוגלים לראות את העולם אחרת, בצורה פתוחה יותר, גמישה יותר, יצירתית יותר.בדרך שאני כבר לא מצליחה.

נסו לראות את העולם (והתמונות) מנקודת המבט שלהם- זה יהיה שינוי מרענן.

אבל יותר מכך נסו לעזור להם לשמור עליה- היא מיוחדת.

ואם הצלחתם לראות משהו אחר בתמונות- אל תתביישו לשתף! אני בטוחה שתלמידי כיתה ג' יסכימו איתכם.


היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s