יוצאת מהשבתון, חוזרת למרתון.

לא מאמינה אבל זה נגמר. בעוד יומיים אכנס שוב לכיתה לאחר שנה של הפסקה.

תמיד חשבתי שאת שנת השבתון אבלה ברוגע ונעימים, אלמד כל מיני קורסים כיפיים, אטייל בעולם (לא בזמן החופשות של הילדים) ואעביר את זמני בתהיה והתבוננות פנימית לאן פני מועדות והאם אני עדיין מוצאת את עצמי בעולם החינוך. אה כן, וגם אנצל את ההזדמנות סופסוף לסיים לסדר את הבית (גם שלי וגם של חמותי).

אבל תכנונים לחוד, ומציאות לחוד, כמה לחוד? אם התכנונים הם עמוד בספר, אז המציאות שלי נמצאת בספר אחר לגמרי, אולי אפילו בספריה אחרת.

אז מה היה לי בשנה הזו? פוסט אחד לא יספיק להכיל את מה שעבר עליי ומי ששם לב כבר חצי שנה שלא כתבתי כלום….כי כל כך הרבה דברים קרו ומנעו ממני להתמיד בכתיבה והייתי אומרת שגם קצת פגעו ביצירתיות ובחדוות הכתיבה. אבל כדי לא להשאיר אתכם במתח, אנסה בכל זאת לתת לכם סיכום בראשי פרקים.

השנה שהייתה בקצרה:

יצאתי לשבתון, נכנסנו לבידוד, למדתי עיצוב מוצרים, נכנסנו לבידוד, עשיתי מנוי לנטפליקס, התמכרתי לנטפליקס, סיימתי לעצב אלבומים משפחתיים שחיכו 5 שנים, נכנסנו לבידוד, עליתי 3 קילו, התחלתי לעבוד בהדרכה במשרד החינוך, נכנסנו לבידוד, הבן שלי עבר ניתוח אפנדציט, ביטלתי נופש בפעם הראשונה, נכנסנו לסגר, ביטלתי נופש בפעם השניה, נכנסנו לבידוד, לימדתי בבית את הילדים למרות שקיוויתי להתנתק מהוראה השנה, התגליתי כחיובית לקורונה (אחרי 2 חיסונים!!), נכנסנו לבידוד, ביטלתי נופש בפעם השלישית, ירדתי 4 קילו, יצאתי לטיול קרוואנים, למדתי עיצוב בפוטושופ, החלפתי בית ספר, דוד שלי נפטר, הבן שלי התגלה חיובי לקורונה, ביטלתי נופש בפעם הרביעית, נכנסנו לבידוד, התמכרתי לסדרות קוריאניות בנטפליקס ואת כל החופש הגדול ביליתי עם 3 ילדים שסירבו ללכת לקייטנות.

ובכל זאת אני יוצאת עם שתי תובנות מרכזיות מהשנה הזו.

  1. זו השנה הטובה ביותר שיכלה להיות לי בהתחשב בנסיבות הקיימות.
  2. אני אוהבת לעבוד בעולם החינוך, ועכשיו בשמחה אני חוזרת אליו.

אז איך חוזרים אחרי שבתון לכיתה? ועוד משנה שלא הייתי אומרת שנחתי בה…אז בעיקר עם הרבה חששות, אבל המון המון התרגשות וציפייה. מרגישה מעיין דגדוג בקצות האצבעות שמחכות כבר להכין שיעורים ולפגוש תלמידים, הרעיונות כבר רצים בראש ומתחילת השבוע הפרפרים חוגגים אצלי בבטן, קצת כמו בשנה הראשונה. כמו לפני ריצת מרתון, מנסה להכין עצמי עד כמה שניתן, אבל מי שמכיר את עבודת ההוראה מקרוב יודע שלא באמת אפשר להתכונן לבאות, ובטח שלא בשנה עמומה שכזו.

אבל חזרתי! והשנה אני אפילו יותר מתרגשת מתמיד לשתף אתכם בשנה שתבוא….

אבל נשאיר אתכם קצת במתח.

שלכם, מירב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s