כשהמימונה הגיעה לכיתה

מאז שאני קטנה אני זוכרת את עצמי מקנאה במרוקאים. יותר נכון מקנאה בעובדה שיש להם עוד חג שלנו אין- המימונה.

תמיד במוצאי חג הפסח כל כך רציתי ללכת ולבקר בחגיגות המימונה, הכל כך כך צבעוני, שמח ושופע באוכל (ומתוקים!!). מכיוון שאין לי שום צד מרוקאי אז אצלנו מוצאי החג היה מוקדש להחלפת כלי הפסח בכלים הרגילים. אבל אם אודה על האמת הבעיה האמיתית הייתה שפשוט לא באמת הכרתי מרוקאים שהרגשתי בנוח לגשת אליהם.

כן אני יודעת שכל הרעיון של החג זה שכולם יכולים לבוא גם אם לא מכירים, ובכל זאת- לא נעים. אל תדאגו זה לא שמעולם לא הייתי במימונה, אמא שלי דאגה לקחת אותי למישהי שמכירה מישהי שעובדת עם מישהי ששכנה שלה מרוקאית, או משהו כזה, כמו שאמרתי- לא נעים. המשכתי לחכות להזדמנות שתבוא.

לכן כאשר תלמידי הכיתה פנו אליי בבקשה שנחגוג את המימונה בכיתה, אחרי שחגגנו יחד את הנובי-גוד (כן חגגנו! אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר), העליתי חיוך רגוע על פניי ואמרתי: "בוודאי למה לא?", אבל בפנים קפצתי כמו ילדה קטנה ומתלהבת, "יש! חוגגים מימונה!".

החלוקה הגיעה במהרה, שתי תלמידות התנדבו להכין מצגת עם הסבר על החג, מקורו ומשמעותו. אחרים התנדבו להביא שתיה וחטיפים (נכון שזה לא מאכל מסורתי אבל בכל זאת- ילדים) והיו מי שהתנדבו להביא גם ספינג', מופלטות וכמובן דבש ושוקולד.

WhatsApp Image 2018-04-08 at 17.57.08 (2)

הספינג' שהתחסל במהירות

הבוקר בזמן שסידרנו את השולחן ניגשו אליי כמה תלמידים והחלו לשאול: מה זה בכלל מימונה? מה זה מופלטה? למה חוגגים את זה? נכון שכביכול התכוננתי לזה, הרי ביקשתי מצגת עם הסברים שתוצג בפני הכיתה, אבל למעשה לא באמת התכוננתי לזה.

פתאום זה הכה בי, חלקם באמת לא יודעים מהי המימונה. נכון שאני מאפשרת בכיתה לחגוג את כל המנהגים של העדות השונות (ואפילו מעודדת אותם), אבל לא באמת חשבתי שיש מישהו שלא מכיר או שמע על המימונה (ואחרי היום גם לא קיים אחד כזה בכיתה שלי).

הבנתי שכמורה אני לא 'צריכה' להביא מסורות של עדות שונות לכיתה, אני חייבת להביא, לעודד, לאפשר ואפילו ליצור את ההזדמנות למפגש רב תרבותי. יש לי את היכולת להפגיש את הילדים עם מסורות, מנהגים, עדות ואנשים אחרים שהם אינם מכירים בדרך נעימה, מכבדת, מקבלת, מאפשרת. לעזור להם להכיר את האחר ללא חששות ומגננות, קצת אנתרופולוגי כזה.

ולא רק לי, גם לכן, לא רק הזדמנות- אלא חובה. לכו על זה. זה מדהים.

את החגיגה שלנו התלמידים סיימו שבעים ומרוצים. אחת התלמידות אמרה לי כי החלק הטוב ביותר היה שלא רק דיברנו ולמדנו על חג חדש אלא גם טעמנו אותו והרגשנו (=.

יצא לכם גם לערוך חגיגות שונות בכיתה? שתפו שאוכל לקחת רעיונות.

נ.ב

אל דאגה, כבר שיתפתי את התלמידים שלי שאני מחפשת בתים שיארחו אותי במימונה וכבר קיבלתי מספר הזמנות לשנה הבאה.

וכמו כן, אני שייכת בחלקי לעדה התימנית שדאגה שגם לה יהיה חג נוסף- התימניאדה- כי כמו שאמרתי זה לא הוגן שרק למרוקאים יש. אז אני מסודרת.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

 

 

 

4 מחשבות על “כשהמימונה הגיעה לכיתה

  1. בפעם הראשונה שלי במימונה. הייתי בן 25 וביקרתי אצל משפחה מרוקאית בטבריה. במימונה הציעו לי מופלטה. לא הבנתי מה זה? אז שאלתי מה ולפלמטה (צורת עיצוב של עץ תפוח) ולמימונה?

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s