מאמצים שלא רואים

הכי כואב לי לשמוע את כל הסיפורים מלאי ההשראה, של אנשים שהצליחו למרות מערכת החינוך. אלו שמשתפים כמה היה להם קשה ואף אחד לא ראה אותם. אף מורה לא שמה לב לכאב שלהם או לקושי שלהם. אף אחד לא היה שם להושיט יד ואם מישהו היה שם אז אולי….

כשרק נכנסתי לתחום ההוראה, הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה. הייתי בטוחה שלאותם אנשים בטח הייתה מורה לא מוצלחת במיוחד ושאולי הם צודקים- היא לא ראתה אותם.

הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כזו, אני אנסה לתת לכל תלמיד שלי את מה שהוא זקוק לו, אני אהיה קשובה, הוגנת, מכילה, אני אהיה כאן בשבילם לשים לב, לעזור, להגן, לעודד, להרים כשהם נופלים ובעיקר אני לא אתן להם לסיים את בית הספר בתחושה שהם היו לבד מול המערכת.

השבוע גיליתי שלפעמים, לא משנה כמה את מנסה, כמה את עוזרת, תומכת, הוגנת, הם פשוט לא רואים זאת. הכי קל לתלמידים להגיד שלא היית שם בשבילם, רבים מהם חיים בתחושה שתמיד "מחפשים אותם", שתמיד מאשימים אותם וכי המערכת אינה הוגנת כלפיהם.

אבל רבים מהם גם לא עוצרים לראות כמה כל המאמצים שלך הם לטובתם. הם לא משכילים להבין שהכעס או העונש מטרתם לעזור, גם כשאת מסבירה. הם לא שמים לב לכל השעות הרבות שאת משקיעה בהם, משוחחת עימם, עוזרת להם ונותנת מעל ומעבר. הם לא רואים שכשהם נתונים במשבר גם לך כואב ואת לא ישנה בלילות כי המחשבות על איך לעזור לו מטרידות אותך. הם לא רואים.

לא הם ולצערי לפעמים גם לא ההורים שלהם.

הם יסיימו את בית הספר ויצאו לספר לעולם שהם היו לבד, שלא נלחמו עבורם, שלא ראו אותם. ויגרמו לאחרים לחשוב שמערכת החינוך והמורים אשמים בכך.

אז לאותם תלמידים בעבר ובהווה, אני רוצה לומר– הייתי כאן בשבילכם, ראיתי, נתתי את כל מה שיכולתי וחשבתי שנכון עבורכם.

אתם לא הייתם פנויים לראות זאת ולקבל.

מקווה שאצל מורה אחרת תצליחו לראות.

מירב.

היה לכם שימושי הפוסט? שתפו גם אחרים…אפשר דרך עמוד הפייסבוק 'פשוט מורה' ואפשר לשלוח קישור ישיר לפוסט.

היה לכם מעניין? מוזמנים לקרוא עוד פוסטים, היכנסו לעמוד הראשי ובחרו פוסט נוסף לקריאה. רוצים להישאר מעודכנים ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל? הרשמו לבלוג בעמוד הראשי.

3 מחשבות על “מאמצים שלא רואים

  1. אהובה שאת ומורה ממעלה ראשונה, זכו תלמידייך! לא תמיד הם מבינים זאת, לוקח זמן עד שה”אסימון” נופל. זה שלהם, לא שלך! את שם בשבילם מעל ומעבר, בשיא המקצועיות, האכפתיות ואהבה.
    בהוראה לא תמיד זוכים לראות פרי עמלך בו בזמן, אלא לאחר זמן מה. לפעמים לוקח קצת יותר, … שנים.
    מעריצה אתך על מי שאת ומה שאת מביאה אתך! אוהבת ומתגעגעת.
    לאה

    אהבתי

  2. גם אני הלכתי להוראה מכיוון שהייתי מין ילדה שראתה וחשה עוולות כאלה והרגשתי שליחות לעזור לילדים מתקשים, אבל… הורים לילדים חזקים דרשו אקדמיה לילדיהם(כתה ג) ופנו למפקחת. הגעתי עד למפקח הראשי של תל אביב וטענתי שהמשרד החינוך "רוצה" שנגיע עד לילד האחרון וזה מה שאני מנסה לעשות. המפקח אמר שלא התכוונו באמת לילד האחרון אלא אולי 10 לפני הסוף. דחקו אותי לקיר ונאלצתי לפרוש. הרבה שנים חייתי עם תחושת בושה וכאב. היום קצת עבר לי כי כשאני מתארת שיעורים ורעיונות שבצעתי אני מקבלת מחמאות על יצירתיות. הייתי צריכה, כנראה, לפרוק מעלי את הכאב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s